מה מפריד בין גביע נסיעות מטפסי הרים מנירוסטה אמיתית לבין נוק-אוף זול

למדתי את זה בדרך הקשה באביב שעבר בטיול עונתי-כתפיים בלבנים. הספל ה"מחוספס" שלי, המכונה-, התהפך על סלע משופע, המכסה עף, וארבע שעות של קפה הפכו לכתם חום על הגרניט. אז התחלתי לשים לב למה בעצם הופך כוס נסיעות מפלדת הרים מנירוסטה לשווה לסחוב על פני ראש השביל. מסתבר שהקטגוריה מבולגנת יותר ממה שרוב הקטלוגים מודים. יש כלים אלפיניים מקוריים שיושבים ליד ספלי נוסעים שפשוט עונדים תג שם מפואר. אז איך מבדילים ביניהם?

יש אנשים שמתעקשים על קיר אחד-זה בסדר, כי הם שותים רק בזמן עצירות מנוחה בכל מקרה. מספיק הוגן. אבל על רכס סוער של 30- מעלות, התה החם הזה הופך פושר תוך פחות מעשרים דקות. זו לא הגזמה-תזמנתי את זה. כוס נסיעות לטיולי הרים-כפולה לקיר מנירוסטה ואקום משנה את המשחק לחלוטין. הנוכחי שלי מחזיק בטמפרטורת שתייה מעבר לרף שש השעות, אפילו כשאני משאיר אותו חגור מחוץ לחפיסה שלי. כמובן שאתה משלם על הביצועים האלה. הגרסאות המבודדות שוקלות כמעט כפול. אני עדיין סוחב אחד כי קפה קר הורס לי את מצב הרוח מהר יותר ממגפיים רטובים.

ללכת בכל מעבר של חנות וכל קופסה זועקת "נירוסטה משובחת". אבל אם תהפכו את התג, רובם אומרים 304. זה עובד. השתמשתי באחד במשך שנתיים ללא בעיות. ואז התחלתי להוסיף את כרטיסיות האלקטרוליט ההדרים במהלך טיולי הקיץ, וכתמים כהים קטנים הופיעו בתחתית הפנימית לאחר מספר חודשים. עבר לגביע נסיעות מטפסי הרים 316 נירוסטה בסתיו האחרון-אין נקודות עד כה. המוליבדן הנוסף ב-316 מתנגד להתקפת חומצה זו. זה עולה יותר מראש, אבל ראיתי חברים מחליפים את 304 הכוסות שלהם בכל עונה בעוד שלי עדיין נראה חדש.

הנה הצער של חיית המחמד שלי: לדחוף-על מכסים. הם מרגישים בטוחים בחנות, אבל דחיפה אחת מביכה לתוך שק חפצים והם קופצים מיד. דגתי את הספל שלי מתוך שלולית פעמיים בגלל זה. עכשיו אני קונה רק מכסי ברגים עם הברגה עם טבעות סיליקון עבות. כוס טובה לטיולי הרים מנירוסטה צריכה לעבור את "מבחן הניעור"-למלא אותה במים, מכסה אותה, לזרוק אותה לחבילה שלך ולרוץ סביב מגרש החניה. אם זה דולף, עזוב את זה. תסתכל גם על האטם. זולים מתקשים מתחת לאפס וסדקים. הכוסות הטובות יותר משתמשות בסיליקון -מתרופף בפלטינה שנשאר גמיש גם ב-10 מעלות פרנהייט.

ידיות לולאה מרגישות מפציץ אך מתנגשות ברצועות ציוד ללא הרף. ידיות מתקפלות פותרות את זה אבל צובטת את האצבעות בעת הרמת כוס מלאה. ויתרתי לחלוטין על ידיות-לכוס הנסיעות שלי למטפסי הרים מפלדת אל-חלד יש אחיזת רכס פשוטה סביב הגוף, ואני פשוט מחזיק אותו חשוף. מידות? 20 אונקיות נראה כמו הנקודה המתוקה. גדול מספיק לארוחה מלאה של בית הרים, קטן מספיק כדי להחליק לרוב כיסי הצד. כל דבר גדול יותר ואתה סוחב פלדה נוספת ללא סיבה טובה.

כוסות מצופות-באבקה נראות חדות באינסטגרם. קח אותם לטיפוס אחד עם קרבינים משקשקים בצד, וזה מסיים צ'יפס כמו צבע ישן. הפלדה המוברשת החשופה או החרוזים-מסתירים את השריטות האלה בצורה יפה. אני דווקא מעדיף את המראה השחוק-הוא מספר סיפור. חבר אחד שייף את הספל הצבוע שלו למתכת גולמית לאחר שהציפוי החל להתקלף לתוך המשקאות שלו. פשוט דלג על הטרחה הזו מההתחלה.

העבירו את האגודל לאורך השפה. קצוות מעוגלים מרגישים נוחים. קצוות חדים? הקצה הזה יחתוך את השפה התחתונה שלך לאחר לגימות חוזרות ונשנות בירידה ארוכה. בדוק גם את קוטר הבסיס-בתחתית צרה מתפתה כל הזמן על קרקע לא אחידה, בעוד טביעת רגל רחבה יותר נשארת במקום. לכוס הנסיעות הנוכחית שלי למטפסי הרים מפלדת אל-חלד יש בסיס בגודל 3.5 אינץ', ואני כמעט ולא מפיל אותו יותר.

האמת היא, שאף כוס אחת לא מתאימה לכל טיול. אבל ברגע שאתה יודע מה לחפש-שואב, ציון, אטימה של המכסה, גימור, רוחב הבסיס-אתה מפסיק להמר על רכישות אקראיות. ואתה בהחלט מפסיק לשתות קפה קר בפסגות קרות.